הַשֵּׁם הָאֲמִתִּי שֶׁלִּי הוּא אָנָה גְרִין, אֲבָל מֵהַיּוֹם שֶׁהַחַיִּים שֶׁלִּי הִתְהַפְּכוּ,
קוֹרְאִים לִי... אָנָה קָדַבְּרָה.

גַּל חֹם מַכֵּה בְּמוּנְוִיל, וְאָנָה וַחֲבוּרַת הַיָּרֵחַ הַמָּלֵא מְתַכְנְנוֹת רַחֲצָה מְרַעֲנֶנֶת בַּאֲגָם.
אֲבָל אִיכְס! הַאֲגָם נִהְיֳה מִזְבָּלָה מַסְרִיחָה, וּמִתוֹך הַמַּיִם יוֹצֵא יְצוּר מְאוֹד לֹא מְרֻצֶּה.
אָנָה חַיֶּבֶת לְהחְבִּיא אֶת הַמִּפְלֶצֶת לִפְנֵי שְׁהִיא תַּחְרִיב אֶת העֲיָּרָה, אֲבָל אֵיפֹה?

ואִם זֶה לֹא מַסְפּיק, חֲבוּרַת פֵיוֹת עַצְבַּנִית רוֹדֶפֶת אַחֲרֶיהָ.
הַאִם יַסְפִּיקוּ הַיְּלָדִים לִמְצֹא קֶסֶםשֶׁיַּחְזִיר לַמִּפְלֶצֶת אֶת בֵּיתָהּ?